Joseph Kapelyan- a Multifaceted Artist

                   Joseph Kapelyan- a Multifaceted Artist

                 by 

                                   Dr. Miriam Or

"The creative work of Joseph Kapelyan is an enormous world controlling everyday life's prose along with aspirations towards astral heights; the materiality of the surrounding environment with magic of the cosmogenic abstracts: the universality of the spiritual values with nature's multicolor." [Prof. Gregory Ostrovsky]

The diversity, lines shaped, and colorful shifts in the works of Joseph Kapelyan confuses many. But their crispness and originality attracts the viewer.

The contrasting elements of the 20th and the beginning of the 21st centuries are visible in the fundamental design of his graphic and painted works - watercolors, oil-paintings, acrylic and other mixed media techniques.

Threat of destruction and melancholy of despair coexist with softness, serenity and hope. Gravity is tempered with humor by a joyful and impish wink. The resulting gaiety streams through vivid colors, an arrangement  of shapes and spontaneous flow of lines. The mechanized world is blatantly violent, and the concealed world of the imagination flows in the microcosmic observation of life forms.

Freedom would be the most suitable word to describe the multifaceted aspects of Kapelyan's works, once the influences of academic strictness have been discarded.

Kapelyan is continuously developing a personal style that is poetic, despite a rebelliousness against intellectualism that demands the relaxation of unwavering allegiance to any trend, artistic stream, or school that is governed by rigid logic-bound theories. These two movements proclaimed the ascendancy of intuition and experimentalism over the bankruptcy of cold rational thought, and disavowed the restrictions of reality, logic, and any regime guided by the principles of a materialistic society.

For many years, these ideologies acted as breeding ground for Joseph Kapelyan's burgeoning talent.

Kapelyan's graphic works are among the most  important part of his creation. His interest and affinity to graphic techniques focuses on man's basic needs to leave a personal mark and to create art expressive communication tool. From the point of view of communication, Kapelyan relates to the line as the central component of the language of art in composition and expression. The impression is formally given that sometimes lines which appear to be detached or are viewed as vague sketches, are in fact the purest and most accurate manifestation of emotional, intellectual, and aesthetic expression. The line is a direct translation of the artist's feeling. Matisse once said, "It is the implication of the medium that allows and makes it possible to simultaneously include the humanly expressed character of the model or the image (it could also be life), the quality of the light, the atmosphere, and everything else that can be expressed in drawing alone."

Kapelyan's brush and color painting coincide and mark the balance to his linear graphic works. They include a  variety of themes, from portraits, human figures, landscapes and still-lifes to abstract, mystical and geometric compositions. He strives to qualify the line and color in as many different ways as possible. He thus turns to the widest possible spectrum of spatial experiences of techniques.

By following the evolution of his work, one can see how he has reached an interesting turning point, where he succeeded in instilling his vision with a diffuse character, using dots and splashes that interplay harmoniously with the lines. The morphology of compression and the directed expression of the designing lines is especially typical. The line itself has various attributes. It may act as a contour line to define shape spatially, or it may serve to express movement in that same space. The line is also the product of the unfettered imagination of the artist; it emphasizes, cancels, destroys, erases, or constructs.

Consequently of his metamorphoses, Kapelyan recently started a series of paintings, identified as strip paintings. Between the lines and shapes there is always color, either as contrast, or realization of an independent entity. The shape is produced and found between the lines, it is drawn into the lines.

The eradication of three-dimentionality to facilitate his merge is part of the same need to strike a balance between the Microcosmos and the Macrocosmos.          

The process of construction of shapes starts from Zero, but never ends - thus it approaches infinity. This very fact plays an important role in Kapelyan's series of strips named after the Biblical Joseph's striped shirt, and with the book of Psalms of David, that make them a direct reflections to Music - King David's special attribute.

Kapelyan does not think of them as a concrete body, but with him it is precisely the loss of mass, and sometimes even the loss of shape, that gives rise to the presence of new life and existence. He frequently seems repeating the motif, but every tool differs from the other. The composition of strips and colors change, thereby achieving a serial effect that preserves the uniqueness of individual details. The need for primary expression brings the artist to approach the material directly, and, by processing it and grappling with it, to produce an expression of his initial contact.

As I had already mentioned above, Kapelyan remains faithful to a vast humanistic approach. His dominating theme is the state of man in the universe. The landscape, the still-life, the machine, and the fantastical and mystical images, representing a metaphors of man out of a desire to attain powerful emotional experience. Kapelyan is careful to avoid reaching any kind of final pattern. He strives to simplify things and strips them down to their essentials on the one hand, while on the other hand  he lays their hidden substance bare. The rational behind the images glimmers through their formal shapes.

In his recent strips of color works Kapelyan arranges the compositions, so that the layers of colors in each work vary from clean-edged stripes, to blended areas recalling traditional nautical signals, found as resonances in folkloristic carpets craft. They seem to float on the walls. With their brush color combinations, some of Kapelyan's works are searing the eye, while others evoke nostalgic associations by pairing colors.

Kapelyan's fidelity to the endless subtleties of tone, shape, and pattern is both earnest and accomplished, exuding a sense of problems brought to hard-won resolution. Nevertheless, the variable in play - color, texture, width, rhythm, and articulation – may be shuffled endlessly, and the allure of Kapelyan project is that each subsequent instance will be as difficult to achieve and interesting to witness as the first.

Thought perhaps an ideal of perfection is suggested, and may be desired, there is no single 'conclusion' to any given set of colors, and the paintings are always in question – is this the 'final solution'?

Any painting in any time is open for reconsideration, and the paintings are often repainted and painted over, again and again.

The artist has said that the regular structure of his color-strip paintings in length and width allows the color to stand out. He also suggested that viewers have to look at the paintings in terms of individual colors. In other words - instead of simply glancing at the work, one must select a specific color and take the time to see how he can become accustomed with it, how it influences him and shape the character of his mood.

3.9.2011

     יוסף קפליאן – אמן רב- תחומי

                                     מאת

                          ד"ר מרים אור

יצירתו של יוסף קפליאן מביכה לעתים את הצופה המחפש להגדירה

ולמקם אותה במסגרת סיגנון מסוים. אולם מחמיאה מעצם הסקרנות

שהיא מעוררת ומאיכות האמנותית הגבוב שלה.

מאפייני ניגודים של עידן המאות ה-20 וה-21 אינם נעלמים

מהתכנים המהותיים של יצירותיו הגראפיות והציוריות.

אימת ההרס וקדרות היאוש נוכחים לצד הרכות, השלוה והתקוה.

לצד הרצינות והחומרה מתקיימת קריצת העין השובבה והמרנינה

בהומור שבה. העליצות הזכה זורמת מתוך הססגוניות הצבעונית,

מתוך המיקום הצורני וזרימת הקווים הספונטניים. 

העולם הממוכן בולט באופיו האלים ומשבש את הסדר הטבעי, לכן

מתבקש האמן לבוא ולשמש כמתווך בין האדם לטבע. את הסדר הזה

מנסה קפליאן למצוא בעולם הנסתר של הדיוק הגיאומטרי\מתמטי,

או באיזון הניגודים הבונים את הקומפוזיציות שביצירותיו.

מסייעים לו הדמיון וההתבוננות המעמיקה בסביבה הוא נמצא.

יצירתו של קפליאן אינה מתיימרת לשמש דגם קלאסי למסורת;

למרות המיומנות הוירטואוזית שרכש במהלך חייו, מתוך השאיפה

להביע את ריאליה המקסימאלית של המראה המזדמן, הוא מתעלם

במתכוון מחוקי הפרספקטיבה והדיוק האנטומי של מסירת הפרטים,

זאת, על מנת להשיג אפקטים מרשימים של הבעה אמנותית.

'חרות' זו המילה ההולמת להיות חקוקה על סך כל תפיסתו את

האמנות של קפליאן, לאחר שנשתחרר מההשפעות האקדמיות.

קפליאן מפתח במהלך חייו סיגנון אישי העוטה אוירה פיוטית

למרות נוכחותו של האקלים המרדני באינטלקטואליות קיצונית,

המחייב פריקת עולה של נאמנות קפדנית למגמה, לזרם, אומנותי

מסויים, או לאסכולה נשלטת על ידי תיאוריה המעוגנת בכללי

היגיון נוקשים.

התשתית לגישה חדשנית זו נבנתה בעיתיות לאורך שנות התנסות

רבות. אינטואיציה ואקספרימנטליזם היו בין המניעים ביצירתו.

כמו אמנים טובים לפניו, יצא קפליאן מול פשיטת הרגל של

המחשבה הקרה, ודבק בהתכחשות למציאות כובלת, להגיון יבש,

דעות קדומות ומשטר המודרך על ידי עקרונות החברה החומרנית.

אידיאולוגיה חדשה זו ליוותה במשך שנים חממה ללבלוב כשרונו

של יוסף קפליאן. המוטיב שניצמד אליו והנחה את פועלו היה מתן

דרור לספונטניות היצירתית ללא תלות מולחטת בתיאוריות

מגבילות, אלא מתוך קשב לרחשי הלב, וצלילה אל עולם מופלא

שבו שוררת אהבת האדם באשר הוא. עולם שיש בו מן החום שבשלות

התום ולעתים הקסם הראשוני.

הצבעוניות של קפליאן, שהייתה בעבר מאופקת משהו, הלכה ונעשתה

עשירה, מגוונת והדימויים הפכו מציאותיים בהיותם רוויים

הדגשים אקספרסיביים.

היצירה הגראפית של קפליאן הינה חלק משמעותי ביותר במכלול

יצירתו.

התענינותו בטכניקות הגראפיות וזיקתו אליהן ממוקדת בצורך

הבסיסי של האדם להטבעת חותם אישי וביצירת ביטוי אקספרסיבי

שישמש כלי לקומוניקציה.

מתוך אותו היבט תקשורתי מתייחס קפליאן לקו כאל מרכיב

שחשיבותו מרכזית בשפת האמנות. מההבט הצורני המיחברי וההבעתי

נוצר הרושם, שקווים הנחשבים לעתים במיתווים סתמיים, אינם

אלא הביטוי המובהק, הטהור ביותר והמדויק ביותר להבאת מבע

רגשי, רעיוני ואסתטי.

הקו מתרגם ישירות את תחושות האמן וכפי שמאטיס ביטא זאת:

"זהו הפישוט של המדיום המרשה ומאפשר לכלול בו זמנית את

אופיו של המודל או הדימוי(על פי הקבלה:דומם,צומח, חי, מדבר)

בהבעה אנושית, באיכות האור, באוירה,ובכל אשר ניתן לביטוי אך

ורק על ידי הרישום..."  

יצירות המכחול והצבע של קפליאן נושקים ליצירות הגראפיות

שלו, ומציינים את האיזון העדין ביניהם. אלו כוללים מגוון של

נושאים, החל מדיוקנאות, דמויות אנוש, בעלי חיים, נופים וטבע

דומם עד ציורי מופשט חופשי ומופשט גיאומטרי, טכניקות

קולאז', כמו גם נושאים מיסטיים, אלגוריים

 ואיזוטריים.

הצורניות של הדחיסות מצד אחד והמרחביות מצד שני יוצרים את

ההבעתיות הרצויה. יחד עם זאת בולטים בנוכחותם  המאופיינת

הקווים הרשומים ביצירותיו.

לקו עצמו אטריבוטים שונים. הוא יכול לתפקד כקו מתער הבא

להגדיר צורה בחלל, או לשמש ביטוי לתנועה באותו חלל עצמו.

הקו יכול להיות התוצר של דמיונו היוצר של האמן; הוא מדגיש,

מבטל, הורס, מוחק, או בונה.

כפועל יוצא מהמטמורפוזות אותן חווה קפליאן, החל לאחרונה

לצייר סידרה של פסי צבע מוגדרים. לסידרה  העניק קפליאן

את השם: 'כותונת הפסים של יוסף', כמו כן העניק לה כינוי

נוסף, הניקשר לספר תהילים של דוד המלך, וכמספר התהילים

המצויים בתנ"ך, כך מספר הבדים המצויירים בסיגנון זה.

בתוך שורות ישרות נוצרים פסים צבעוניים, ולמעשה פסים אלו

מובדלים היטב זה מזה בצבעוניות ריתמית הבנויה בוריאציות

אינסופיות של גוונים. הצבעוניות יכולה להופיע בקונטראסטים,

או לחלופין, כשלמות עצמאית.

הדחף המניע ביצירות אלה הוא החיפוש אחר חיבור בין ניגודים,

או ליתר דיוק, אחר איזון ביניהם. דהיינו בין המיקרו

למקרוקוסמוס.

תהליך הבנייה הצורנית מתחילה ב- 0 , אולם אינה תמה לעולם,

בכך היא קרובה ל'אינסוף'. עובדה זו היווה אולי את המניע

לבחירת כינוייה של הסידרה.

קפליאן אינו חושב על ציורי הסידרה כאל מהות קונקרטית, כי

עבורו הם מגלמים את אובדן המסה הגשמית, ולעתים גם אובדן

הצורה – דבר המאפשר את לידתם של חיים חדשים וקיום חדש.

קפליאן חוזר לעתים על מוטיב מסוים, אולם כל בד שונה מרעותו.

הקומפוזיציות של הפסים והצבעים משתנה, ובכך משתמרת

היחודיות של היצירה.

הצורך בביטוי ראשוני מוביל את קפליאן לגעת בחומר ישירות

ובמניפולציה שהוא יוצר עמו מצליח להגיע דרכו לרמות רוחניות

רצויות, באמצעותן מנסה להצליח להתחבר ולגעת בנשמות הזולת

המתבונן.

כפי שהזכרתי זאת בראשית דברי, קפליאן נשאר נאמן למרחב

האנושי-ההומניסטי הרחב. הנושא המרכזי במכלול יצירתו הוא מצב

האדם בעולם. הנוף, הדומם, החי והצומח, הדימויים הפנטסטיים,

הסוראליסטיים  והמיסטיים מייצגים  כולם מטאפורות לאדם, זאת

מעבר לרצון להשיג התנסות אמוציונאלית עוצמתית.

יש לציין במיוחד שקפליאן נמנע להגיע לכל סוג של דגם סופי

ביצירתו. הוא נאבק לפשט את הדברים ומנתב אותם להישמע

למהויות הבסיסיות שלהם מצד אחד, ומצד שני הוא נשען על

המהויות העלומות שבהם.

ביצירותיו מהסידרה "כותונת הפסים של יוסף" קפליאן מעמיד את

הקומפוזיציות כך, שפסי הצבע בכל יצירה תנוע בין מתחם פסים

נקי למתחם המזכיר סיגנלים מסורתיים, שנימצאו כהד על אריגי

שטיחים בפולקלור העמים. לרגע נדמה שאלו היו כמרחפים על פני

הקירות כדגלים דימיוניים.

מעצם המיחבר המגוון של פסי הצבע נוצרת תחושה שאחדים מהם

כובשים בסערה את עין הצופה, ואחרים מעלים אסוציאציות

נוסטלגיות תוך זיווג הטונים השונים בעין המתבונן עצמו.

יתכן שאידאל של שלמות  היה מוצע, ואולי גם הינו רצוי. אין

כאן פתרון יחיד או מסקנה אחת שניתנה לסט של הצבעים,

והציורים מצויים תמיד בסימן שאלה- האם זהו הפתרון

האולטימטיבי ?

כל ציור ובכל זמן  הוא פתוח לדיון חוזר, והציורים מצוירים

שוב ושוב באינספור וריאנטים.

לסיכום ההתרשמות מסידרת פסי הצבע נוכל להסיק לדברי קפליאן

עצמו, שהמבנה הרגולרי של יצירותיו אלה, במימדים

ובאינטנסיביות שלהם מאפשרים לצבע להתקיים במלואו. האמן אף

מציע שעל הצופה להתבונן בציורים במבט של מונחים אישיים

באופן ראייתו של הצבע. במילים אחרות, במקום להסתכל באופן

סתמי או מץןך אנרציה על היצירות, על האדם לבחור לעצמו באורח

אינטימי צבעים ספציפיים ולתת לזמן לפעול ולהצביע על מידת

האפשרות להתרגל אליהם. זהו התנאי ההכרחי שיתאפשר שיפוט

ענייני כיצד  פועלים  ומשפיעים הצבעים על אופיו  ומצב רוחו

של  האדם. 

Творчество Иосифа Капеляна приводит иногда в недоумение зрителя, который пытается вставить в определенные, понятные ему, зрителю, рамки в понятный и привычный ему стиль.

Характерные 20-му и 21-му векам противоречия не отсутствуют и в творчестве Капеляна графическом и живописном. Правдивость разрушения  и мрачность разочарования присутствуют наряду с мягкостью , покоем и надеждой.  

наряду с выдержаностью и серьезностью просвечиваются озорство и юмор .  В его творчестве

Светлая радость исходит из сочности красок, из расположения форм и потоков спонтанных линий.

Жестокость мира)  характерная жестокость искажает природу и поэтому художник является посредником между природой и человеком.  И найти этот скрытый от глаза порядок Иосиф Капелян

 пытается в геометрической и математической формах или в уравновешивании  противоречий

на которых композиционно строятся его произведения. Способствует этому его воображение и глубокий  взгляд на все окружающее.

Творчество Капеляна не претендует на традиционную классику, несмотря на виртуозность, которую он

развил на протяжении всей своей жизни, стремясь внести видимость реализма, он намеренно уходит от законов перспективы и анатомической точности в передаче деталей и это для того, чтобы достичь  художественных эффектов.

Свобода  - это слово которое подходит ко всему творческому восприятию мира Иосифа Капеляна после того как он освабодился от влияния академических канонов.

На протяжении всей своей творческой жизни Капелян развивает свой стиль, выражающий атмосферу поэзии, невзирая на присутствие крайнего модернизма приводящего к разрушению мира. Этот свой новый подход выстроился на протяжении многих лет поисков. Интуиция и экспресинтализм являлись двигателями в его творчестве.  Как и все предшествующие ему большие мастера он противостаит холодному расчету, сухой логике, примитивному мнению,  навязанным материальным обществом.Эта новая идиология расцветала и сопровождала развитие его таланта.

Направление ......... свободу спонтанности в его произведениях и независимости от ограничивающих теорий, а к внутреннему прислушиванию,  окунанию в мир прекрасного, в котором  царит любовь к ближнему каков он есть.

Красочность ,которая в прошлом была более сдержанная в прошлом, стала богаче и ярче и образы

Пропитались еще болшей экспрессией.

Графика является наиболее важным в составе творчества Капеляна. Познание и поиск различных техник графики ...

Исходя из того же мировозрения относится художник к линиям как к важным составляющим в языке искусства. При рассмотрении формы соединении и выражении создается впечатление что эти простые как бы линии ни что иное как яркое и чистое выражение чувства, идеи и эстетики.

Матисс сказал что линия является....

В своем творчестве Капелян сочетает живопись и графику , устанавливая между ними тонкое равновесие.

Его произведения  включают в себя разнообразие тем, начиная с портретов, человеческих образов, животных , пейзажей, натюрмортов и до живописи свободного абстракта и абстракта геометрического, техника коллажа как то мистические, аллегорические и эзотерические темы.

У линии есть свои возможности и средства выражения. Она может ограничить форму предмета и ограничить его от пространства. Линия является результатом вообрахения художника, она подчеркивает, строит и разрушает.

С 2011 года Капелян начал работать над новой серией в стиле цветных вертикальных линий и полос под названием "Псалмы Иосифа". Кодом к стилю явилась история Иосифа из Танаха. Таким образом создается картина в вариации различных цветных полос различных оттенков и ритмов.  Многокрасочность проявляется в контрастах или в мягких красочных сочетаниях.

Этот стиль результат поиска единства противоположностей или более точно равновесия между ними а именно между микро и макрокосмом.

Процесс построения композиции начинается, с нуля но никогда не кончается и, таким образом, приближается к бесконечности. Сама форма псалма является обращением, монолога человека к Высшему. Отсюда и название серии. Капелян периодически возвращается к определенному мотиву но каждое полотно отлично одно от другого. Композиции линий и цвета меняются и в этом сохраняется особенность  серии.